Translate

חפש בבלוג זה

6.4.2017

כי נעליים קונים מהר


כל יוצרת מכירה את זה: את מתחילה פרוייקט מתוך כוונות טובות ויצירתיות ואז שנה אחרי, את נזכרת שבעצם לא סיימת אותו מעולם. אולי דחפת אותו לאיזה מגירה, אולי הוא עומד לך על השולחן, מה שבטוח את הפרוייקט ההוא לא סיימת ואולי גם לא תסיימי לעולם (ומי שזה לא קרה לה שתגיד "אני").


אני שונאת פרוייקטים כאלה, ואני רוצה להאמין שעם השנים התבגרתי ולמדתי לא להתחיל פרוייקטים שדינם דחייה אינסופית. אבל אני מודה: יש לי כמה כאלו שאני סוחבת על הנשמה כבר שנים. לא יכולה לזרוק ולא מצליחה להשלים.

אז השבוע גמלה בליבי ההחלטה שאקח אחד מאילו שמחכים לי ואגאל אותו ואותי סוף סוף מההמתנה הארוכה. בחרתי בפרוייקט ציור על נעליים שהתחלתי אי שם בדירה אחרת ובסטטוס תעסוקתי אחר.

מדובר בזוג נעלי בד שרכשתי ב20 ש"ח, מתוך מטרה לצייר עליהן. התחלתי את העבודה, אבל אז כמובן היה חסר לי הצבע שהייתי צריכה והנעליים נדחקו לארון, חצי מצויירות. השבוע הוצאתי ואווררתי אותן, בדקתי שאני עדיין נועלת את אותה מידה, הוצאתי את ארגז הצבעים המכובד שלי והמשכתי את הציור המיוחל.

בשבוע הזה השולחן שלי נראה כך:

מסתבר שהבאלגן היפה הזה מעורר השראה גם בביתי שביקשה בכל יום לצייר בגואש (מוי כיף).

אני מאד מרוצה מהתוצאה, זה מה שקיוויתי לו בליבי כשהתחלתי אי שם לפני אלפי ימים
ומכיוון שהן כ"כ יפות ויש להן המון צדדים צילמתי וצילמתי:









ספרו לי: מה הפרוייקט שאתן לא סיימתן?

נשיקות,
לירון

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה