Translate

חפש בבלוג זה

17.11.2016

מחלקת פנטזיות זה פה



בפנטזיה של כל הורה, הוא רואה את עצמו עם כוס קפה מול הטלויזיה, צופה ברפי רשף, בעוד ילדיו הקטנים משחקים למרגלותיו על השטיח. במציאות זה אף פעם לא קורה: הילדים רבים זה עם זה, תקועים באיזה מסך או סתם מתבכיינים ברקע, בעוד אנחנו רצים מחדר לחדר, מנסים לשמור עליהם שלא יהרגו זה את זה ומשחררים צעקות וגערות כדי שהם יוכלו להתעלם מהם. 
בשש שנותי כאמא, למדתי אי אילו טריקים שיביאו אותי קרוב יותר לפנטזיה. לפעמים זה מצליח נהדר ולפעמים ממש לא, אבל החלטתי שלא לשמור לעצמי את הסודות ולחלוק חלק מהדרכים היצירתיות שמצאתי להתמודד עם הקטנטנים



מיקום הרהיטים

ניקיתם את הבית? הזזתם רהיטים?
אל תמהרו להחזירם למקום.
ילדים מתים על זה וזה יקנה לכם לפחות שעה של פנטזיה מזוקקת.


כמובן שהטריק נתגלה לי במקרה כשניקינו את הבית והזזנו את כל הרהיטים. הילדים מצאו עולמות סודיים ומרתקים מתחת למיטה שהוזזה, מאחורי הספה או בין הכסאות. אז עכשיו אני עושה את זה גם באופן יזום: לפני שאני הולכת להביאם מהצהרונים אני מזיזה קצת את השולחן, או הספה או כל רהיט שבא לי למקום אחר ממקומו הקבוע. הדבר ישר מצית את דמיונם הרדום ואני מקבלת שעה של קפה ורפי רשף.



רוטציה במשחקים

החביאו חלק מהמשחקים והוציאו חלק אחר, החליפו מדי פעם בין המוחבאים לגלויים.
הילדים שמחים להזכר במשחקים הישנים שמזמן לא ראו אור יום.


בעולמינו הצרכני יש לכולנו הרבה יותר צעצועים מכפי שילדינו צריכים. למעשה, אני מהמרת שרובינו טובעים בצעצועים. כולנו מכירים את רגע השמחה שבו ילד מקבל צעצוע חדש, וכולנו מכירים את הרגע שבו הצעצוע הזה נשכח בארגז הצעצועים או סתם מאחורי איזה ספה.
יש לי כמה מנהגים כשזה מגיע לצעצועים: 

לא לקנות אותם

לא, אני לא קונה צעצועים. אני יכולה לספור על יד אחת את מספר הפעמים שקניתי משהו מחנות צעצועים. הצעצועים מתרבים באופן עצמוני: סבתות, דודות, ימי הולדת וכו'. אין צורך לקנות לבד. דרך אגב, למי שלא עקבה או סתם שכחה, אנחנו נוהגים לבקש מהחברים שבאים ליום ההולדת של הילדים שלא להביא מתנות אלא סכום כסף סמלי. עם הסכום שנצבר אנחנו קונית מתנה גדולה אחת (לדוגמא אופניים).

לדלל

כי אין ברירה ולא בא לי לטבוע בצעצועים. אם יש דברים שלא נגעו בהם תקופה או לחילופין שבורים הם פשוט עפים מהבית. לא מספרים על זה בקול ולא מצהירים לילדים, פשוט מעלימים.

רוטציה

והנה הגענו לטיפ: הרוטציה.
יש לנו ארונות, תודה לאלוהי האיקאה. ואפשר בהחלט להחביא שם צעצועים. פעם בכמה שבועות כשנחה עלי המוזה אני מוציאה צעצועים מהארון ומכניסה את אלה שבחוץ. דואגת שהצעצועים ה"חדשים" ישבו אחר כבוד במדפים הגלויים ונותנת לילדים לגלות זאת בעצמם. גם זה יקנה לכם לפחות שעה של שקט, תוכלו לעשות כביסה או לשטוף כלים.



ואם עוד לא התייאשתן, אני מגיעה לטיפ האחרון (לפחות להפעם)

הרשו מה שאסור

ואם עלתה בכן תחושת כעס, אז לא באמת "מה שאסור", הנה אני כבר מסבירה...


הרעיון הוא ליצור איסור מדומה, ולדבוק בו לאורך זמן. אני למשל לא מרשה (באופן רישמי ועיקבי) לילדים לשחק בצעצועים של החנות. כי: "זה של אמא". ואז ברגע של נואשות לקצת שקט וירון לונדון אני מרשה להם לקחת "רק בובה אחת, ובתנאי שתחזירו" וזה נותן לי יופי של ערב של שקט. באופן דומה אפשר ליצור איסורים רישמיים על כל מני דברים (סירים במטבח, הכרית של אבא, הנעליים של אמא וכו') ולהרשות באופן זמני לקטנים לשחק באסור. גודל האירוע כל כך מרגש אותם שהם לגמרי מעדיפים להפנות את האנרגיות שלהם לחפץ האסור במקום לניג'וס

ואלו היו 3 טיפים יצירתיים לקצת שקט ושלווה לאמא ואבא, חוצמזה תמיד כדאי ומומלץ לבלות עם הילדים ביחד ביצירה משותפת, כמו שעשינו בקיץ.

ועד הפעם הבאה,
נשיקות
לירון

נ.ב. בגלל החגים הנוצריים הקרבים ובאים יש בחנות שלי הנחות מטורפות, הכנסו להציץ... 

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה