Translate

חפש בבלוג זה

14.11.2011

רוץ בן סוסים

רציתי לפנק את הקטנצ'יק אז תפרתי לו סוס גדול שעליו הוא יכול לשבת ולעשות "דיו" (קליק על התמונה תגדיל אותה)
 והנה קולאז' מפנק...


9.11.2011

החלפת משאלות

בהחלפת משאלות בפורום אמנות הטכסטיל והליבוד קיבלתי על עצמי להגשים את המשאלה של שמים ירוקים: משטח לאוכל של החיות. דווקא מפני שלכאורה הבקשה היתה כ"כ פשוטה היה לי ברור שצריך למצוא דרך מעניינת למלא אותה. ברור שהמשטח צריך להיות פרקטי (כביסות וכו') ולכן בחרתי בבד מגבת. מכיוון שמדובר באוכל החלטתי לעשות צלליות של צלחת וסכו"ם והנה התוצאה:


 במסגרת השתמשתי בתפר האהוב עלי

6.11.2011

איך הגילדה הוציאו לי ת'חשק

אני מתנצלת מראש בפני הקוראות שלי שרגילות לרשומות של תמונות יצירתיות. הרשומה הזו לא כוללת תמונות, אלא בעיקר תלונות :).

כמו שחלקכן יודעות, אני תופרת לעצמי את המלתחה, כבר כמה שנים. ותמיד חלמתי לעשות לעצמי גם נעליים. 
השנה החלטתי ללכת על זה ולהתחיל להגשים את החלום. החלטתי להתחיל ללמוד נעליים בגילדה.

מכיוון שאני עובדת בהייטק, החלטתי ללכת על שיעורי הערב שמציעה הגילדה: קורס נעליים מתחילים. הלכתי, ביררתי ונרשמתי.
הגעתי לקורס (היקר:  6700 ש"ח!!!) עם התלהבות של ילדה קטנה: אני הולכת לעשות נעליים! והנה היום כ-7 שעורים אחרי, אני מיואשת, מעוצבנת ובעיקר מאוכזבת.

למה?
אז ככה:
נתחיל בזה שניהול השיעורים היה פשוט מזוויע. 13 בנות בשיעור שבו מתקדמים צעד צעד גורר באופן בלתי נמנע הרבה רגעים מתים. אני מוכרחה לציין שבנוגע לניהול, המצב השתפר מאד לאחר שהתלוננתי. הסברתי למנהלת הקורס ולמנהלת בית הספר מה לא בסדר, והכל שופר - פשוט נפלא (באמת, לא בציניות).

אבל מה? הקורס מכריח אותי לעשות נעלי אוקספורד מעור. 
אוקספורד? מעור? איכס! רציתי עקבים, רציתי בד - לא!
עזבו את העובדה המצערת הנ"ל (הקורס מעודד אותנו לעשות דגמים אישיים של נעל שטוחה, אז אולי אפשר לטעון שיש פה מקום לחומרים אחרים), הגילדה מצהירה שזה קורס כולל חומרים לזוג נעליים אחד, כלומר הם מספקים את העור. 

מה שהם שכחו להגיד זה שהם מתקמצנים על העור. שהם נותנים צבעים מכוערים, ושאם צריך להוציא עוד חתיכת עור מהמחסן, הם יוציאו לך קודם את הנשמה. 

שילמתי 6700 ש"ח, לא כולל חניה בת"א, והם מתקמצנים לי על עוד חתיכה של עור. שלא לדבר על הצבעים (שחור או חום) שהם נתנו לנו. 
מכיוון שאני תמיד חוששת שרק אני פולניה, אני כל הזמן בודקת מה חברותי לקורס חושבות, ומגלה שגם הן מבואסות מכל הסיפור הזה. אני לא לבד. 

דגמים אישיים זה יופי, אבל כשזה לא חלק מובנה בשיעור, זה הופך ל"מטרד", כשאני צריכה עזרה בדגמים האישיים שלי אני מרגישה שאני "מציקה" למורה, במיילים, או במהלך השיעור.

טענתי היא שגם ככה זה שיעור ערב, וגם ככה זה כנראה הקורס האחד והיחיד שרובינו תיקחנה בתחום הנעליים, אז מה הלחץ על האוקספורד השחורות המכוערות האלה, ולמה לא לתת לנו באמת להגשים חלומות. הרי לא נצא מעצבות נעליים מהקורס, אז למה לא בכיף? 

בשיעור האחרון הייתי ממש מבואסת. הגענו לשיעור סדנא ו-3 מכונות לא עבדו (מיותר לציין שגם אם היו עובדות, אין מספיק מכונות ל-13 תלמידות), האור גרוע (מה שעושה לי כאב ראש), והנעל שאני תופרת מכוערת נורא. בקיצור - דיכאון. 

ואתן יודעות מה? יום אחרי השיעור, ישבתי בבית על דגם אישי שאני תופרת מבד. ישבתי ותפרתי ונזכרתי בהתלהבות הראשונה שלי, זו שהביאה אותי לשלם 6700 ש"ח (לא כולל חניה בת"א), להפסיד פעם בשבוע ערב עם הבן שלי, וללכת ללמוד נעליים.

נזכרתי בהתלהבות, וכעסתי על הגילדה שהרגו לי אותה.
לצערי הגילדה זה בית הספר היחיד בארץ לנעליים. ככה שהם באמת יכולים לעשות מה שבא להם.

ועוד נקודה אחרונה ומרגיזה. הגילדה מפרסמים ידיעון שבו מפורטים קורסים שנפתחים. שימו לב למודעה המרגיזה על נעליים מתחילים - יש שם תמונה של נעלי עקב (ממש יפות). כזו הטעיה! זה פשוט מרגיז אותי. כשהערתי על זה לבית הספר המנהלת ביטלה את טענותי ואמרה כי הסילבוס ידוע מראש (כאילו זה בכלל סותר את הטענה שלי שזו הטעיה של הציבור).

טוב עד כאן תלונותי. תמונות של נעליים יבואו בעתיד (אני מקווה). תודה למי ששרדה פוסט זה.
לירון

1.11.2011

לכובע שלי שני צדדים

סדנאת הכובעים שעשיתי סיפקה לי דרך מצויינת להשתמש בשאריות בדים ולהעביר בכיף שעתיים של תפירה. אז התחדשתי לי בכובע דו צדדי חדש: